בעת כתיבת שורות אלה, ראש השנה רחוק מאיתנו מרחק כמה שבועות, ואין אוויר ואין מילים אחרי למעלה מאחד־עשר חודשים של לחימה, של אובדן וכאב על חטופינו שבעזה – בתפילה לשובם הביתה. ואף על פי כן, ולמרות הכול, ראש השנה תשפ”ה יינשא ויבוא עלינו במלוא עוצמתו, גם אם בתחושותינו, עודנו עומדים בתפילות שמחה תורה תשפ״ד…
היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחננו. ותוציא לאור משפטנו, קדוש. (מתוך תפילת מוסף לראש השנה)
בעת תפילת מוסף לראש השנה, נחזור ונאמר ״היום הרת עולם…״, למעלה מעשר פעמים. מילים שבכל שנה ושנה מעוררות יראה אל מול אימת הדין והמשפט המתנהל ממש בעת הזאת – ומאידך, הן נאמרות לאחר תקיעות השופר המצליחות לחדור את מחיצות הלב, ולפתוח פתח לתחינה, לחמלה ולתקווה, כי אכן נהיה זכאים כולנו לחיים טובים ולשנה מבורכת.
אך תשפ״ד לא הייתה ככל השנים; האם כשלנו בדין לפני שנה? איך ובשל מה נגזרה עלינו הגזירה הנוראה שתחילתה בשמיני עצרת וסופה עוד לא נראה? כשאני מתבוננת בשנה שחלפה, אין לי אלא לומר כי נמצאנו, כולנו, כציבור, חייבין בדין. ולמרות בקשותינו להוציא לאור משפטנו לחיים טובים ולשלום, ולזכות בשנה טובה ומתוקה – קיבלנו שנה מרה ונוראה וקשה מנשוא.
ולצד המחשבה הזאת, רגע לפני שתיסגר לה הדלת על תשפ”ד, אני מבקשת לזכור כל אחד מאלף אלפי מעשי החסד, הגבורה, המסירות ואהבת חינם שהצטברו בחשבון האומה שלנו השנה. ישראל התגייסה במלוא תפארתה – מי מקרוב ומי מרחוק – להרים את קרנה והודה, ובעיקר לומר: עוד לא אבדה תקוותנו, לא רק במילים אלא בעיקר במעשים.
״היום הרת עולם״ לצד הדין וחשבון שיש לנו למסור לעצמנו ולזולתנו על העבר, נזכור כי יום ראש השנה, ״יום הרת עולם״, הוא הזדמנות להיוולד מחדש כיחיד וכציבור, יחד עם הבריאה. ובאמת, לצד האסונות שידענו לאורך אלפי שנות קיומנו, ידענו גם לקום, להתאחד ולהתחזק מתוך השבר. וכך יהיה גם הפעם.
השנה, בערב ראש השנה החדשה, נזיל דמעות עם שירת הפיוט המיוחד לפתיחת החג: ״אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ, עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ, אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ, תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.״ נבקש מכל הלב כי אכן נשאיר מאחורינו את קללותיה וקלקוליה, כאביה ופחדיה של השנה שהייתה, ונסיים עם מילות התקווה לשנה שתבוא: ״חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר, לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר: סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.״
אמן ואמן, כן יהי רצון
