מר בריה דרבינא עבד הילולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא [= מר, בנו של רבינא, עשה סעודת חתונה לבנו, ראה אותם את החכמים שהיו מבודחים ביותר]. אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי, ותבר קמיהו, ואעציבו [=הביא כוס יקרה השווה ארבע מאות זוז, ושבר לפניהם, והתעצבו].
(ברכות ל, ע”ב-לא, ע”א, עם תרגום שטיינזלץ)
דקות לפני כניסת החג, מתכנסים בבית הכנסת, לוקחים כלי חרס שביר ביד ואומרים:
אם אשכחך עוטף ישראל
תשכח ימיני
תדבק לשוני לחכי
אם לא אזכרכי
אם לא אעלה את יקירינו שאיבדנו על ראש שמחתי.
שוברים את הכלי על רצפת בבית הכנסת. שם יישאר עד צאת החג.
